5 בבוקר , קר בחוץ , רוח מזרחית מוצאת נקודת פרצה דרך החלון הסגור לחדר השינה ,
כאילו מנסה לגרום לי להשאר בבית...לא היום רוח , היום יש לי Open Cell חדשה לבדוק לפני קניה על רטוב
ואני לא אתן לך לקלקל לי.
חמש ורבע במקלחת חמוש בסבון ומים 3 דקות והחליפה עלי...נוסע בתחושה חמימה כל הדרך אל הים .
אור חלש בחוץ , מהרגע שהמסיכה נכנסת למים אני מבין שהיום אני צולל באקווריום.
טילוף מהיר לנקודה , וואו כמה דגים.התנשמות , ירידה , ירידה , ירידה.... מה קורה פה , למה אני מתאמץ כל כך לצלול?מגיע לחול אחרי מאמץ רב ומבין שלחליפה הזו צריך יותר מ - 14 LB
מבין שמארבים על החול לא יהיו היום.
חוזר לאיזור הסלעי , להקות של בורים גדולים חולפים פה ושם , להקה כ 4-5 מטר ממני , מצמצם מרחק בטילוף מהיר ,יריה , החץ עוצר כמטר מהבורי.
הערכת מרחק שגויה.מחפש מקום בין קבוצה של סלעים , מתמקם.חבורה נוספת מגיעה - "הפעם אני מחכה" (אומר לעצמי)
הלהקה מגיעה קרוב , אבל לא קרוב מספיק.היא חולפת לצד השני ומתרחקת אני מיד פוצח בזימזום רועש "ציק-ציק-בורי לתיק"
הראשון עושה פרסה , חברים שלו מדביקים אותו , ומגיעים שני מטר מולי .ההתרגשות והדריכות הזו לפני היריה....אחחח... איזו הרגשה......
הגדול מבניהם נותן לי צד , בום! יריה למרכז הגוף.... הדג על החוט יששששש......
עוזב את הרובה , מחבק את הבורי הראשון להיום כל הדרך אל השחילר.
עוזב את הסלעים , מטלף לכיוון החולצולל בעקשנות , נשכב על החול , נאחז בסלע קטן ומחכה.אחרי 10 שניות (ו - שני גירגורים) להקת טרולוסים בינוניים מגיעה.
מכוון לאחד מהם ומפספס... מבין שאני קצר בזמן ושאין זמן לבזבז.חוזר לאיזור הסלעי מתחמקם ומחכה.
אחרי 5 דקות להקה נוספת מגיעה , "הם גדולים" אני אומר לעצמי....הם שוחים לכיווני , מטר וחצי ממני מסתובבים לצד השני , "וואו הם באמת גדולים"מכוון לגדול(ה) שבחבורה יריה מדוייקת למרכז הגוף.
הבורי משתולל.שוחה על החוט , וחיבוק שני להיום...שמש בהירה מדיי מזכירה לי שאני חייב לטוס הביתה (מסיבת חנוכה לילדה בגן) אבל אני לא יכול לעזוב את המים , ראות פנטסטית וכל כך הרבה דגים.
מגיע הביתה מקלחת לי ולציוד ולגן של הילדה , עשרים ילדים צועקים "חנוכה חנוכה חג יפה כל-כך"....ומבוגר אחד שחושב אחרת ...
איזה יום.
איחוד עצמי איתו בים, הוא חוויה יפה, בשנה שעברה הייתה הפעם הראשונה שלי הצלילה ולגלות עולם חדש מתחת למים פשוט הביא לי אושר.
השבמחק