כמעט תאונה - חברת חשמל אשדוד
נכנס למים ב 6 בבוקר ,
בחוץ רוח מזרחית קרה .חליפה כבר עלי , מחליט להשתמש היום בכובע.
נכנס למים , צולל בקרבת הסלעים 5 מטר מהחוף.
בערך ברבע לשבע אני עולה מצלילה לפני המים ובלי שום התראה מוקדמת סירה בגווני כחול עוברת מטר וחצי ממני!!!
הסירה שטה במהירות גבוהה אני בהלם מוחלט!!!
איך לא שמעתי אותה מתקרבת מנסה להרגע בקרבת הסלעים ,
"פורק" את הרובה।יוצא מהמים.... לא מצליח להבין איך זה שלא שמעתי אותה?
לפי מה שאני יודע הכובע לא אמור להפריע בשמיעה מתחת למים .בלי כובע אני שומע סירות ממרחק רב.מה קרה הבוקר?
כועס על עצמי שאני צולל ללא סימון מנסה בפעם ה20 להבין איך לא שמעתי אותה מתקרבת.... ולא מצליח לשחזר.
בדיעבד מסתבר הכובע של חליפת הנאופרן מגביל את השמיעה מתחת למים
ולכן לא שמעתי את הסירה המתקרבת
גם אם זה 10 מטר מהחוף,
לא לצלול ללא סימון מתאים!
שנהיה בריאים
מיכאל
קורס צלילה חופשית מזורז - הימים הראשונים בצלילה החופשית
" אתה מוכן ? נסה להרגע, נשימות ארוכות ועמוקות."
אני מנסה להתרכז ,
זה הזמן , מיכאל (אומר לעצמי) .זה הזמן לרדת הכי עמוק שירדת.
רוי מכריז: "אני יורד , 10 שניות אתה יורד אחרי" , בסדר !!! (אני עונה בקול תקיף,מנסה להסתיר את הפחד)רוי מזדקר ,
90 מעלות לכוון הקרקעית ונעלם... 10 , 9 , 8 , 7 ... סופר בחוסר דיוק מלווה בפחד כמו צנחן לפני הקפיצה הראשונה.
נשימה עמוקה ריאות מלאות , רגלים באויר ואני מתחיל לרדת .
לא רואים את הקרקעית , ראות גרועה , מנסה לשמור על כיוון ישר כלפי מטה .
נדמה כאילו הירידה לא נגמרת פמפום מקביל לתנועת סנפירים וחוזר חלילה.
ואז אני מבחין בחול , מבט ימינה ורוי מסמן לי בנחת בשתי ידים "בוא חביבי שב לידי על החול"
מטלף לכיוונו כמו ילד שלומד לרכב על אופניים בפעם הראשונה .
רוי שולח SMS לפלמידות ומסמן לי לחכות."כמה יפה פה (אני אומר לעצמי)"כמה שניות עוברות ,
מבט חפוז לתקרה מזכיר לי שיש גם דרך למעלה.
המוח שולח פולסים לא נשלטים שהגיע הזמן לאויר.
"טוב רוי אתה תשאר כאן , לי יש כמה סידורים למעלה..."
"פני המים , היופי והשקט נגמרו.30 שניות ורוי עולה לגג." איזה כיף!!! " ( אני מזמזם בהתרגשות.)
רוי מציץ בשעון הצלילה, 8 מטר כל הכבוד !!! "קח לך שתי דקות להסדיר נשימה , ויורדים"
רוי מוסיף כמה טיפים לשיפור הירידה ההתישרות והעליה שלי....
אומרים שהצניחה השניה מפחידה יותר מהראשונה , הם לא טועים.
מסדיר נשימה, 90 מעלות וצולל.
איזה יום.
לסיום מפגש ברדוד (4 מטר) עם בורי של קילו נגמר לטובתי. עולה לפני המים עם הדג , עופר קורא לי."מיכאל בוא תראה! "
שם את הבורי על השחילר וצולל לאודין לצפות בטקס "פלמידה לשחילר"
איזה יפה היא צבעים של כסף ופסים שחורים מנצנצים.
הנקודה הזו בים בהחלט ראויה לשם:
Spanish Mackerel Valley
דריכת רובה גומיות , כוח או טכניקה ?
בחנות של אורי (אשקלון) עמד בחור שרירי וחסון , אני מעריך אותו ב 195 ס"מ לפחות!
נראה כמו קיר!!! אורי נתן לו את הרוב אלן שלי ואמר לו : "דרוך!!!"
ה"קרנף" משנס מתניים , מצמיד את הרוב-אלן לבטן העליונה....
והתחיל להשמיע רעשים כמו מכונות התפירה משנת 76 , מזל שלא ברח לו @#$%
והבחור לא הגיע לנקודה הראשונה בחץ ,אפילו לא לראשונה!!!
אורי שם את הרובה אצלי , (אני משוריין בחולצת T שירט וג'ל בשיער :-) ) שתי ידיים נשלחות קדימה ,
נשיפה ומתיחה ישירות לנקודה השניה (הרחוקה ביותר) יששששש.... אני לוחש לעצמי , "מי גבר , מי.....?? "
אורי מכריז לרמבו: "ידידי זו טכניקה , לא כוח!"
לצורך הגילוי הנאות אני עוסק בספורט אקטרים!!!
(8 וחצי שעות ביום מול מקלדת ועכבר כאשר מולי שורות שורות של 00100100100010010)
המסקנה היא חד משמעית
רובה גומיות , לא עניין של כוח.
סדנת חיבוקים - בורי
5 בבוקר , קר בחוץ , רוח מזרחית מוצאת נקודת פרצה דרך החלון הסגור לחדר השינה ,
כאילו מנסה לגרום לי להשאר בבית...לא היום רוח , היום יש לי Open Cell חדשה לבדוק לפני קניה על רטוב
ואני לא אתן לך לקלקל לי.
חמש ורבע במקלחת חמוש בסבון ומים 3 דקות והחליפה עלי...נוסע בתחושה חמימה כל הדרך אל הים .
אור חלש בחוץ , מהרגע שהמסיכה נכנסת למים אני מבין שהיום אני צולל באקווריום.
טילוף מהיר לנקודה , וואו כמה דגים.התנשמות , ירידה , ירידה , ירידה.... מה קורה פה , למה אני מתאמץ כל כך לצלול?מגיע לחול אחרי מאמץ רב ומבין שלחליפה הזו צריך יותר מ - 14 LB
מבין שמארבים על החול לא יהיו היום.
חוזר לאיזור הסלעי , להקות של בורים גדולים חולפים פה ושם , להקה כ 4-5 מטר ממני , מצמצם מרחק בטילוף מהיר ,יריה , החץ עוצר כמטר מהבורי.
הערכת מרחק שגויה.מחפש מקום בין קבוצה של סלעים , מתמקם.חבורה נוספת מגיעה - "הפעם אני מחכה" (אומר לעצמי)
הלהקה מגיעה קרוב , אבל לא קרוב מספיק.היא חולפת לצד השני ומתרחקת אני מיד פוצח בזימזום רועש "ציק-ציק-בורי לתיק"
הראשון עושה פרסה , חברים שלו מדביקים אותו , ומגיעים שני מטר מולי .ההתרגשות והדריכות הזו לפני היריה....אחחח... איזו הרגשה......
הגדול מבניהם נותן לי צד , בום! יריה למרכז הגוף.... הדג על החוט יששששש......
עוזב את הרובה , מחבק את הבורי הראשון להיום כל הדרך אל השחילר.
עוזב את הסלעים , מטלף לכיוון החולצולל בעקשנות , נשכב על החול , נאחז בסלע קטן ומחכה.אחרי 10 שניות (ו - שני גירגורים) להקת טרולוסים בינוניים מגיעה.
מכוון לאחד מהם ומפספס... מבין שאני קצר בזמן ושאין זמן לבזבז.חוזר לאיזור הסלעי מתחמקם ומחכה.
אחרי 5 דקות להקה נוספת מגיעה , "הם גדולים" אני אומר לעצמי....הם שוחים לכיווני , מטר וחצי ממני מסתובבים לצד השני , "וואו הם באמת גדולים"מכוון לגדול(ה) שבחבורה יריה מדוייקת למרכז הגוף.
הבורי משתולל.שוחה על החוט , וחיבוק שני להיום...שמש בהירה מדיי מזכירה לי שאני חייב לטוס הביתה (מסיבת חנוכה לילדה בגן) אבל אני לא יכול לעזוב את המים , ראות פנטסטית וכל כך הרבה דגים.
מגיע הביתה מקלחת לי ולציוד ולגן של הילדה , עשרים ילדים צועקים "חנוכה חנוכה חג יפה כל-כך"....ומבוגר אחד שחושב אחרת ...
איזה יום.
צבע אדום - מונולוג לחמאס
ויכוח שחוק ישן וקבוע.
מחליק מבקבוק שד דיי גרוע.
צוללן עם פנס , מזרזר עם דמוי .
חבר בסירה, או אחד עם חיקוי.
כשזה תופס , השני מצלם.
יוצאים עם חיוך ודג מהמם.
רק אני עם עצמי , ככה פתאום.
זמזום מנוכר , צבע אדום!!!
הזמנה לצפון כך באמצע היום,מכאיבה כמו צופר אזעקה מחלום.
מה זה מפתיע ככה כשאוהבים,את הים להריח בבקרים הזויים.
ערב עצוב מול מחשב ומקלדת,חמאס שוב מכתיב למקלט לרדת.
זה הם לא יודעים שאני מאוהב,לחכות למפלץ תוך כדי מארב.
חמאס ידידי תשען אחורה,זה לא זבוב יקירי , זה מזל"ט עם פורפֵרה.
בשבילך אהובי הפתעה מתוקה,F15 מקושט בעופרת יצוקה!
שנהיה בריאים